ליאור אסולין ועוד עשרה | הפ"ת עולה ליגה

ניסן יחזקאל ואני היינו ביחסים קרובים וטובים.

אחרי שעבדתי בהפועל ראשון לציון כשניסן העלה אותם לליגת העל, מצאתי שפה משותפת רבה עם ניסן, הוא איש כדורגל משכמו ומעלה, דוגל בכדורגל התקפי ושמח לצד הקפדה גדולה על עמידה ביעדים גופניים וטכניים טקטים של הקבוצה.

לניסן למשל היה חשוב מאוד לא לרדת מכמות מסויימת של קרוסים למשחק, כי ידע שתפוקה זו תניב עבורו גול-שניים למשחק . הוא היה יכול לסיים אימונים בעוד חצי שעה של תרגולות הגבהות מהצדדים כדי לחדד קרוסים יעילים.

העליה עם ראשון לציון בפני עצמה ראויה לציון, איך עם סגל שיועד להישארות בליגה, הוא הגיע לליגת העל.

אבל בחרתי להתמקד דווקא בעונת 13/14, כשניסן חתם בהפועל פ"ת כשהפעם המטרה ברורה, לעלות לליגת העל.

מכבי נתניה החזקה הבטיחה את העליה בשלב מוקדם יחסית, והמלחמה על הכרטיס השני נותרה בין לוד של אבו סובחי להפועל פתח תקווה .

זו היתה עונה עם לא מעט סיפורים מוזרים, למשל, ביום בהיר אחד באמצע העונה, השחקן הכי חשוב שלנו טס לחו"ל כדי להשתתף בצילומי סדרת ריאלטי לערוץ טלוויזיה ישראלי מוביל.

לא האמנו ולא ידענו איך אפשר יהיה להתגבר על המכה המקצועית הזאת, לא יכולנו למצוא מחליף הולם שימלא את המשבצת של הכישרון, ליאור אסולין.

לשמחתינו הוא חזר תוך כמה ימים וכל הסיפור הזה היה מאחורינו, יתרה מכך ניכר היה שליאור איתנו ב100 אחוז והראש מעכשיו יהיה מכוון רק להעלות אותנו לליגת העל.

איזה שחקן הוא היה, פשוט מהפנט. ניתן לטעות ולחשוב שאסולין לא משתתף במאמץ המלחמתי של הקבוצה ופנוי בעיקר ליצירת מצבים והתקפה, אבל המדדים הוכיחו שהוא רץ תמיד בשפיץ של השחקנים המובילים בקבוצה, תורם פעולות לחץ רבות וחכמות בחלק הקדמי ומעל כל זה, הדובדבן שבקצפת, מייצר עשרות של פעולות התקפיות ששוות לנו כסף, פעולות כסף.

הוא הבין את המשמעות של כדור למסגרת, חדירה לרחבה, דריבל, קי-פס. הוא לא עסק בזה, פשוט ייצר את הפעולות, הוא לא היה אדם גאוותן או דברן, להיפך, הוא היה שקט ומופנם, אולי קצת מוזר . אבל זה לא כל כך משנה, הוא סיפק את הסחורה במלואה ויותר.

כשרק הגיעו הידיעות מה7 לאוקטובר, לא הצלחתי להבין בדיוק מה קרה, המחבלים והנובה. אמרו בתקשורת שליאור נעדר ממסיבת הנובה, אבל איכשהוא הייתי בטוח שהוא יצא מזה כי הוא חתול רחוב שיודע להסתדר במצבי קיצון.

כשפורסמה הידיעה שהוא נרצח, נדהמתי: "המחבלים רצחו את אסולין...." זה היה נוראי.

דווקא לקראת הפלייאוף יכולת הקבוצה ותפוקות השחקנים הלכו וירדו, זה היה כל כך משמעותי עדי כדי כך שלוד התקרבו אלינו מרחק נקודה, ושמטנו פער של 5 נקודות הפרש מהם, מה שהביא ללא מעט דפיקות לב. רצינו להבטיח את העליה ולא להיגרר למצב שאנחנו לא תלויים בעצמינו .

שבוע בלבד לפני משחק העונה מול בני לוד, אירחנו במושבה את בית"ר ת"א. נראינו רע ולמזלנו אסולין הבקיע שער אחד שבזכותו הצלחנו להציל נקודה אחת מהמשחק הזה .

אחרי שפרקנו את המידע מחיישני הGPS וסיימנו להפיק את דו"ח הסטטיסטיקה המרכזי, הבחנו שוב בירידה כללית של תפוקות השחקנים, פחות רצים, פחות נלחמים, מעין ריפיון קבוצתי בלתי מוסבר וכל זה,דווקא ברגע האמת.

זה טרד את מנוחתי , רציתי להוכיח שמהפכת הנתונים ומאניבול היא אמיתית.

לפעמים מוטיבציות יכולות לקחת אותך למקום של פעולה לא נכונה .

אבל יומיים אחרי המשחק לא הצלחתי להתאפק ורשמתי להם : " אתם לא רצים, אתם לא מתאמצים, אין מחוייביות , לא אכפת לכם מכלום ואנחנו לא נעלה ליגה !!!"

התגובות, אני חייב להודות, מאוד הפתיעו אותי, מצד אחד - כל מי שלא היה ב11/12 שפותחים, רשם לי הודעות פרטיות בסגנון : "כל הכבוד אתה צודק " , וחלק מהשחקנים שכן היו באנקר בהרכב, כעסו עלי ואף רשמו לי: "שתוק!"

יחזקאל וראש העיר במשחק העליה

רק שחקן אחד חכם שראה אותי באימון לקראת המשחק עם לוד חייך אלי את החיוך המקסים שלו ואמר לי בשקט:" אתה יודע ? אני חושב שאתה צודק, אבל את הדברים האלה תן למאמן להגיד"

ידעתי שהוא צודק. גם כשהדברים בוערים בך, הרצון להצליח במשימה, האגו שלך, צדקת הדרך, האמת שאתה יודע אותה כל כך יותר טוב מכולם, הכל... זה לא המקום שלך.

כמו שליאור אמר, את המידע תעביר לאיש אחד, למאמן. מה הוא יחליט לעשות עם המידע זו כבר עניין שלו .

וכן, אחרי אותו מקרה ראיתי מאמנים שמתעלמים מן האמת, ומקווים שדברים יסתדרו, אבל הבנתי שזה שלהם ואין ביכולתי לשנות זאת רק לקבל את ההפסד, בשקט, בדומיה .

ניצחנו את לוד 0:2 במשחק העונה והדרך לליגת העל היתה סלולה . לא אשכח את הדרך חזרה מנוף הגליל אחרי הבטחת העליה. שיירת אוהדים כחולה ושמחה שעוצרת בכל צומת בדרכה לאם המושבות.

מוקדש לזכרו של ליאור אסולין ז"ל