מלופטוס רואד לשיכון הי"א- הרומן הקצר של ג'ון גרגורי ומ.ס אשדוד

אני וג'וני בחתונה שלי

סיימנו את עונת 2009/10 בפלייאוף העליון והגענו למעמד חצי גמר גביע המדינה !

זה היה הישג אדיר במונחים של השחקנים שלקחו חלק באותה עונה מופלאה, ואלו חלק מן השמות:

ניר ביטון שהוקפץ תאמינו או לא מנערים א' היישר להרכב הבוגרים והתגלה כיהלום יקר ערך, רחמים צ'קול, מתן אוחיון, עידן שדה, אמיר לביא, עידן ציון . כל השמות האלו בדרך כלל היו אולי מגיעים לקבוצת הבוגרים של אשדוד, אבל לרוב היו מוצאים את מקומם בליגות נמוכות באיזור הדרום . אבל באותה עונה השחקנים עלומי השם והניסיון בליגת העל, כבשו כל פסגה והוכיחו שחומר מקומי מוכשר יכול לפרוץ כל תקרת זכוכית . מ.ס על המפה .

הגענו למשחק חסר חשיבות אחרי שהפלייאוף העליון כבר הושג, נגד אח"י נצרת שאותה אימן ג'ון גרגורי האנגלי .

גרגורי שהיה שחקן ומאמן בקבוצות פרמייר ליג כדוגמאת: אסטון וילה , קווינס פארק ריינג'רס, דרבי קאונטי, פורסמות' ועוד נחת בנצרת והחל לאמן את הקבוצה הצנועה מהמגזר.

הוא נתפס בעיני התקשורת המקומית ובכלל כתעלומה, רק שנתיים קודם אימן את QPR האנגלית ועכשיו בנצרת? מה הקטע ?

השמועות אמרו שהוא קתולי אדוק שרוצה להיות קרוב לעיר מגוריו של ישו, אחרים אמרו שיש לו חבר טוב ששיכנע אותו לבוא, חלק אמרו שהוא אוהב את האוכל והקולטורה המקומית ואחרים רמזו על דברים אחרים . על כל פנים, הוא התנהג כג'נטלמן אנגלי והתקשורת פירגנה לו .

באשדוד מאוד העריכו וכיבדו את יוסי מזרחי, ממש דמות אב ומורה לחיים. יוסי אהב את אשדוד ואשדוד אהבה את יוסי. אבל דווקא ההצלחה הזו של מהפכת הצעירים הנחישות, הקילומטרז'ים והסטטיסטיקות גרמו לראשי המערכת לחפש משהו אחר . הם הריצו שמות של מאמנים ומנגד יוסי מינף את הצלחתו כדי לקבל את התפקיד הנכסף של מאמן מכבי תל אביב . כולם חיפשו כיוונים .

ואז הגיע אותו משחק בקרית אליעזר נגד אחי נצרת, גול של יניב לוזון חתם את תוצאת המשחק 0:1 לאח"י . בסיום פגשנו את ג'ון, הוא היה מקסים , חייכן וכובש . אני זוכר ששאלתי אותו אולי קצת בחוצפה, מה אתה עושה פה? והוא אמר לי שהוא מאוד נהנה בנצרת ובישראל בכלל, יש לו חברים טובים והוא שמח.

באימוני טרום העונה של עונת 2010/11 ראינו את ג'ון גרגורי במכנסי טרנינג במגרש "המכללה" צועק את משנתו לחבר'ה הצעירים של אשדוד.

בשיחת הפתיחה ג'ון אמר לי: מה שאתה עושה זה הדבר שהכי חשוב לי!

הוא סיפר לי שכשאימן את הווילה ב2002 והאנליסט של פרוזון הסב את תשומת ליבו לכך שז'ינולה לא רץ, הוא בא לדוויד ואמר לו: "ליסטן יו סטאנד פור טו פאקינג מינטס!!!" . זו כבר היתה סוף הקריירה של ז'ינולה . אני יצאתי מהחדר בשיא התלהבות. הנה המאמן שחיפשנו הגיע !!! אם הוא אמר לז'ינולה הגדול להרים רגליים ולהתחיל לרוץ? מה זה בשבילו משה אוחיון?

מסתבר שהמציאות והחלום לא תמיד נפגשים...

אנחנו רצינו: מחקר, מדדים, פרופיילינג, בנצ'מארקינג . קבוצה לוחמת, קומפקטית שמבוססת על חומר מקומי רעב וקשוח.

אנחנו קיבלנו: בריטי מנומס שלא יודע לדרוש .

הקבוצה דישדשה, הציגה כדורגל משעמם וחסר מעוף . התקשורת בין מחלקת המחקר לבין גרגורי היתה גרועה, למעשה זבאיזה שלב זה לא עניין אותו, הוא שידר שהוא רוצה ומאמין ודוגל ביישום של מסקנות מחקריות, אבל הלכה למעשה כלל לא חישבן לנו וקיבל החלטות רק על פי תחושותיו .

אם תחושותיו היו מביאות לתצוגות כדורגל משובח ותוצאות טובות, כולם היו מתיישרים ומצדיעים, אבל כשבשטח הקבוצה הלכה והסתבכה בתחתית, הבנו שהמצב לא טוב. רצינו מאמן "פרמיירליג" אבל הבנו שאין באמת דבר כזה.

ג'קי בן זקן התרשם בתחילת העונה לטובה מגרגורי, והוא החתים אותו לשלוש עונות, אבל התוצאות ויותר מכך, רמת הכדורגל הגרועה הביאה אותו להבנה שזה לא האדם הנכון להוביל את קבוצת הכדורגל שלו .

אחרי הפסד 4:1 לאשקלון החלשה במחזור ה30, הודיע גרגורי על התפטרותו ובכך נסתיימה הסאגה שלי עם הכדורגל האנגלי .

אמנם אשדוד לא הפכה לאסטון וילה, אבל היא עשתה צעד ענק בדרך להתבססות בשפיץ של הכדורגל הישראלי. קבוצה שמייצרת שחקנים צעירים וכשרוניים, משביחה זרים ומרוויחה המון כסף בתוך התהליך הזה.

מה עלה בגורלי לאחר אותה עונה? קיפלתי את הלפטופ ועזבתי את המשרד הקטן שהקצו לי באקדמיה היפה של אשדוד .

פינה חמה בליבי נשארה תמיד לאשדוד ולג'קי בן זקן. על התעוזה, החלוציות והשאיפה לניצחון .